דמיון בין ו ועברית
ו ועברית יש להם 31 דברים במשותף (ביוניונפדיה): מ, מוספית, א, אם קריאה, ארץ ישראל, אלפבית עברי, אות, אותיות השימוש, ניקוד העברית בת ימינו, ערבית, עברית מקראית, עברית ישראלית, עיצור, עיצור שפתי-שיני, חוכך, קולי, פרנק-ריהל, פועל (בלשנות), שם עצם, שפה, ב, בסיס חיתוך, גרמנית, דגש חזק, האקדמיה ללשון העברית, הטעמה, הגייה, הגייה אשכנזית, הגייה תימנית, כתב רש"י, כתב יד (כתב), כתיב חסר ניקוד, ..., ימי הביניים. להרחיב מדד (1 יותר) »
מ
מ' היא האות השלוש-עשרה באלפבית העברי.
מוספית
בבלשנות, מוּסָפִית היא מורפמה המתווספת לבסיס המילה ולאותיות השורש שלה, ובכך מתאימה את משמעותה.
א
א' (שם האות: אָלֶף) היא האות הראשונה באלפבית העברי.
אם קריאה
אֵם קְרִיאָה (בלטינית: Mater lectionis; ברבים: אימוֹת קריאה) היא אות במערכות כתב עיצוריות (הרווחות בשפות שמיות), ובפרט בעברית, המופיעה במילה בתפקיד שבו היא מציינת תנועה ואינה נהגית כעיצור כבתפקידה המקורי.
אם קריאה וו · אם קריאה ועברית ·
ארץ ישראל
תצלום לוויין של '''ארץ ישראל''', משנת 2003, הכולל את מדינת ישראל, שטחי הרשות הפלסטינית, וחלקים מירדן, לבנון, סוריה ומצרים ארץ ישראל (בראשי תיבות: א"י, נקראת בלועזית: פָּלֶשְׂתִּינָה, ובערבית: فلسطين, בתעתיק לעברית: פָלַסְטִין) היא חבל ארץ הנמצא בדרום-מערב יבשת אסיה, באגן הים התיכון ובחלק של המזרח התיכון המכונה לבנט, אשר מחולק בין המדינות ישראל, ירדן, לבנון וסוריה.
ארץ ישראל וו · ארץ ישראל ועברית ·
אלפבית עברי
בסמל של אוניברסיטת ייל האמריקאית נעשה שימוש גם באותיות עבריות האלפבית העברי הנוכחי נמצא בשימוש מאז תקופת בית שני, במקום הכתב העברי העתיק.
אלפבית עברי וו · אלפבית עברי ועברית ·
אות
האות P מעוטרת, בספר תנ"ך בלטינית משנת 1407 אות היא סימן המייצג צליל בכתיבה בראשי תיבות (להבדיל משיטות כתב שבהן סימנים מיצגים הברות או מילים שלמות).
אות וו · אות ועברית ·
אותיות השימוש
אותיות השימוש הן שבע מתוך עשרים ושתיים האותיות באלפבית העברי, שמצטרפות אל מילות היסוד בראשן באופן חבור.
אותיות השימוש וו · אותיות השימוש ועברית ·
ניקוד העברית בת ימינו
ניקוד העברית בת ימינו הוא הניקוד המשמש בתמלילים של העברית בת ימינו.
ו וניקוד העברית בת ימינו · ניקוד העברית בת ימינו ועברית ·
ערבית
ערבית (בערבית: اللغة العربية; תעתיק חופשי: א-לוּעַ'ה אל-עַרַבִּיַּה; תעתיק מדויק: אללע'ה אלערביה) היא שפה בענף הדרומי של השפות השמיות המערביות בתוך קבוצת השפות השמיות של משפחת השפות האפרו-אסיאתיות.
ו וערבית · עברית וערבית ·
עברית מקראית
עברית מקראית (המכונה גם "עברית תנ"כית" או "לשון המקרא" או "יהודית") היא הניב של השפה העברית כפי שדובר בסוף האלף השני לפני הספירה ולאורך האלף הראשון לפני הספירה ברחבי ארץ ישראל.
ו ועברית מקראית · עברית ועברית מקראית ·
עברית ישראלית
אזורים בהם עברית אינה מדוברת כלל עברית או עברית ישראלית (על שמות נוספים ראו להלן) היא הניב של השפה העברית המדוברת במדינת ישראל, ובחלק מהקהילות היהודיות-ציוניות ברחבי העולם, החל מתחילת המאה ה-20.
ו ועברית ישראלית · עברית ועברית ישראלית ·
עיצור
בבלשנות, בתת-תחומי הפונטיקה והפונולוגיה, עיצור הוא אחד משני סוגי ההגאים, הקיימים בכל שפה טבעית.
ו ועיצור · עברית ועיצור ·
עיצור שפתי-שיני, חוכך, קולי
עיצור שפתי־שיני חוכך קולי הוא צליל עיצורי הנפוץ בשפות מדוברות רבות.
ו ועיצור שפתי-שיני, חוכך, קולי · עברית ועיצור שפתי-שיני, חוכך, קולי ·
פרנק-ריהל
דוגמה של קטע טקסט הכתוב בגופן פרנק-ריהל פרנק-ריהל (בלועזית: Frank-Rühl) הוא הגופן העברי הנפוץ ביותר בדפוס.
ו ופרנק-ריהל · עברית ופרנק-ריהל ·
פועל (בלשנות)
בדקדוק, הפֹּועַל (באנגלית: verb, בספרדית: verbo) הוא חלק הדיבר המביע בדרך כלל פעולות או התרחשויות.
ו ופועל (בלשנות) · עברית ופועל (בלשנות) ·
שם עצם
שם העצם הוא אחד מחלקי הדיבר והוא מתייחס לכל המילים בלקסיקון, שמצביעות על ישויות בעולם (למשל חפצים ובני אדם, כגון: איש, טלפון, רנן, צעצוע, הם) ועל רעיונות מופשטים (למשל אהבה, אחריות).
שפה
פאנונית תאריך_וידוא.
ו ושפה · עברית ושפה ·
ב
ב' (שם האות: בֵּית, ברבים: בֵּיתִין) היא האות השנייה באלפבית העברי.
בסיס חיתוך
בסיס חיתוך הוא המקום שבו מספר איברי הגייה סותמים באופן חלקי או מלא את חלל הפה או הגרון ויוצרים את אופן החיתוך שהוא מידת החסימה של מעבר האוויר ביניהם.
בסיס חיתוך וו · בסיס חיתוך ועברית ·
גרמנית
גרמנית (- דּוֹיְטְש) היא שפה גרמאנית מערבית השייכת לקבוצת השפות הגרמאניות במשפחת השפות ההודו־אירופיות.
דגש חזק
דגש חזק, המכונה גם "מִכְפָּל" או "כַּפְלָן", הוא סימן ניקוד בעברית, המורה להכפיל את האות שבה הוא נמצא.
האקדמיה ללשון העברית
סמליל האקדמיה ללשון עד 2007 האקדמיה ללשון העברית (נקראת גם בקיצור: "האקדמיה ללשון") היא "המוסד העליון למדע הלשון העברית" במדינת ישראל.
האקדמיה ללשון העברית וו · האקדמיה ללשון העברית ועברית ·
הטעמה
הטעמה (או טעם) היא הדגשה של אחת ההברות במילה באמצעות שינוי בתדירות הקול או בעוצמתו בעת הגיית ההברה.
הטעמה וו · הטעמה ועברית ·
הגייה
הֲגִיָּה של שפה היא האופן שבו השפה באה לידי ביטוי בפי דובריה.
הגייה וו · הגייה ועברית ·
הגייה אשכנזית
ההגייה האשכנזית של העברית (במינוח ארכאי: הברה אשכנזית) היא דרך הגיית השפה העברית בפי יהודי אשכנז בתקופת הביניים של העברית.
הגייה אשכנזית וו · הגייה אשכנזית ועברית ·
הגייה תימנית
ההגייה התימנית (או הברה תימנית, נקראת הג'ה בפי בני העדה) היא אופן הביטוי של השפה העברית שהתקיים בפי יהודי תימן בתקופת הביניים של העברית.
הגייה תימנית וו · הגייה תימנית ועברית ·
כתב רש"י
כתב רש"י שימוש בכתב רש"י להערות שוליים בעיתון החבצלת, 1870 כְּתַב רַשִׁ"י הוא גופן של אותיות האלפבית העברי שמקורו באחד הסגנונות של הכתב הספרדי.
ו וכתב רש"י · כתב רש"י ועברית ·
כתב יד (כתב)
כתב יד על לוח. כתב יד איסלנדי על דף שורות צהוב. כתב יד הוא האופן שבו אדם כותב טקסט בידו, באמצעות עיפרון, עט, גיר וכדומה.
ו וכתב יד (כתב) · כתב יד (כתב) ועברית ·
כתיב חסר ניקוד
#הפניה כתיב מלא.
ו וכתיב חסר ניקוד · כתיב חסר ניקוד ועברית ·
ימי הביניים
מריה הקדושה בתחתית הצלב)קתדרלת טורנה המשלבת אדריכלות רומנסקית עם אדריכלות גותית, מסגנונות הבנייה הבולטים בימי הביניים. ימי הביניים (בלטינית: Medium Aevum) היא תקופה במהלך ההיסטוריה האירופית שתחילתה עם סיום העת העתיקה וסופה עם הופעת הרנסאנס ותחילתה של העת החדשה.
הרשימה לעיל עונה על השאלות הבאות
- במה נראה ו ועברית
- מה יש להם במשותף ו ועברית
- דמיון בין ו ועברית
השוואה בין ו ועברית
יש ו 78 יחסים. יש ו 336. כפי שיש להם במשותף 31, מדד הדמיון הוא = 31 / (78 + 336).
אזכור
מאמר זה מציג את מערכת היחסים בין ו ועברית. כדי לגשת לכל מאמר שממנו הופק המידע, בקר בכתובת: