גישה מהירה יותר מאשר בדפדפן!דמיון בין עברית ותקופת הביניים של העברית
עברית ותקופת הביניים של העברית יש להם 56 דברים במשותף (ביוניונפדיה): מסורה, משנה תורה, משקל (בלשנות), משקלים סגוליים, מילון, ארמית, ארץ ישראל, אליעזר בן-יהודה, אירופה, ניקוד, ערבית, ערבית יהודית, עברית מקראית, עברית ישראלית, עיצור, פונולוגיה, פילוסופיה, צור ארליך, רמב"ם, רש"י, שאילת מילים, שם עצם, שפת אם, שפות יהודיות, שבת, שורש (שפות שמיות), תנ"ך, תנועת ההשכלה היהודית, תנועה (פונולוגיה), תרגום, ..., תלמוד, תחיית הלשון העברית, לאדינו, לשון חז"ל, לשון הקודש, לינגואה פרנקה, טעמי המקרא, גרמנית, דקדוק עברי, דגש חזק, המאה ה-19, המאה ה-2, המאה ה-8, האקדמיה ללשון העברית, הלכה, הטעמה, הגייה אשכנזית, הגייה ספרדית, הגייה תימנית, הוצאת מאגנס, ירושלים, יהדות ארצות האסלאם, יהדות ספרד, יהודה הלוי, יוונית, יידיש. להרחיב מדד (26 יותר) »
מסורה
חומש עם הערות מסורה בשולי הטקסט המָסוֹרָה היא אוסף של סימנים והערות המתלווים לנוסח המקרא, ומטרתה שימור נוסח המסורה מפני טעויות בהעתקה.
מסורה ועברית · מסורה ותקופת הביניים של העברית ·
משנה תורה
עמוד השער (עם נוסח ההקדמה "כל המצוות שניתנו לו למשה בסיני" וכו') בכתב-יד מאויר מאשכנז, שנת ה'נ"ו (1296). שמור באוסף דוד קאופמן, ספריית האקדמיה ההונגרית למדעים, בודפשט. משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה לרמב"ם), מכונה גם "היד החזקה", הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם (רבי משה בן מימון) סביב שנת 1175 (ד'תתקל"ה).
משנה תורה ועברית · משנה תורה ותקופת הביניים של העברית ·
משקל (בלשנות)
המשקל הוא מורפמה (צוּרָן) שנוצר בדרך גזירה מסורגת.
משקל (בלשנות) ועברית · משקל (בלשנות) ותקופת הביניים של העברית ·
משקלים סגוליים
משקלים סֶגוֹלִיִּים הוא הכינוי הנפוץ למשקלים המלעיליים בעברית.
משקלים סגוליים ועברית · משקלים סגוליים ותקופת הביניים של העברית ·
מילון
מילונים עבריים מילון הוא כלי לאיסוף, להגדרה ולביאור של אוצר המילים של שפה מסוימת.
מילון ועברית · מילון ותקופת הביניים של העברית ·
ארמית
אֲרָמִית היא שפה שמית צפון מערבית, שמדוברת ברציפות מאז האלף הראשון לפני הספירה ועד ימינו.
ארמית ועברית · ארמית ותקופת הביניים של העברית ·
ארץ ישראל
תצלום לוויין של '''ארץ ישראל''', משנת 2003, הכולל את מדינת ישראל, שטחי הרשות הפלסטינית, וחלקים מירדן, לבנון, סוריה ומצרים ארץ ישראל (בראשי תיבות: א"י, נקראת בלועזית: פָּלֶשְׂתִּינָה, ובערבית: فلسطين, בתעתיק לעברית: פָלַסְטִין) היא חבל ארץ הנמצא בדרום-מערב יבשת אסיה, באגן הים התיכון ובחלק של המזרח התיכון המכונה לבנט, אשר מחולק בין המדינות ישראל, ירדן, לבנון וסוריה.
ארץ ישראל ועברית · ארץ ישראל ותקופת הביניים של העברית ·
אליעזר בן-יהודה
אליעזר בן־יהודה (כ"א בטבת ה'תרי"ח, 7 בינואר 1858 – כ"ו בכסלו ה'תרפ"ג, 16 בדצמבר 1922) היה מחוללה המרכזי של החייאת הדיבור העברי בארץ ישראל החל מסוף המאה ה־19 ועד תחילת המאה ה־20, והדמות המזוהה ביותר עם תהליך זה.
אליעזר בן-יהודה ועברית · אליעזר בן-יהודה ותקופת הביניים של העברית ·
אירופה
תמונת לוויין של יבשת אירופה אֵירוֹפָּה היא יבשת מבחינה היסטורית ותרבותית ותת-יבשת מבחינה גאוגרפית.
אירופה ועברית · אירופה ותקופת הביניים של העברית ·
ניקוד
המונח נִקּוּד מתאר הוספת סימנים מתחת לאותיות, מעליהן או בתוכן, לצורך ייצוג תנועות או להבחנה דיאקריטית.
ניקוד ועברית · ניקוד ותקופת הביניים של העברית ·
ערבית
ערבית (בערבית: اللغة العربية; תעתיק חופשי: א-לוּעַ'ה אל-עַרַבִּיַּה; תעתיק מדויק: אללע'ה אלערביה) היא שפה בענף הדרומי של השפות השמיות המערביות בתוך קבוצת השפות השמיות של משפחת השפות האפרו-אסיאתיות.
עברית וערבית · ערבית ותקופת הביניים של העברית ·
ערבית יהודית
דף מגניזת קהיר, חלקו כתוב בערבית-יהודית אלחוררייא, עיתון מודרני בערבית יהודית שיצא לאור בטנג'יר (בתמונה גיליון מ-4 באוגוסט 1922) ערבית יהודית היא קבוצת אתנולקטים, אשר דוברו בפי יהודים שחיו בספרד ובארצות ערב.
עברית וערבית יהודית · ערבית יהודית ותקופת הביניים של העברית ·
עברית מקראית
עברית מקראית (המכונה גם "עברית תנ"כית" או "לשון המקרא" או "יהודית") היא הניב של השפה העברית כפי שדובר בסוף האלף השני לפני הספירה ולאורך האלף הראשון לפני הספירה ברחבי ארץ ישראל.
עברית ועברית מקראית · עברית מקראית ותקופת הביניים של העברית ·
עברית ישראלית
אזורים בהם עברית אינה מדוברת כלל עברית או עברית ישראלית (על שמות נוספים ראו להלן) היא הניב של השפה העברית המדוברת במדינת ישראל, ובחלק מהקהילות היהודיות-ציוניות ברחבי העולם, החל מתחילת המאה ה-20.
עברית ועברית ישראלית · עברית ישראלית ותקופת הביניים של העברית ·
עיצור
בבלשנות, בתת-תחומי הפונטיקה והפונולוגיה, עיצור הוא אחד משני סוגי ההגאים, הקיימים בכל שפה טבעית.
עברית ועיצור · עיצור ותקופת הביניים של העברית ·
פונולוגיה
פונולוגיה (מלעז; בעברית: תורת ההגה) היא ענף בבלשנות ותת-תחום בדקדוק העוסק בחקר היחסים בין ההגאים, תפקודם, וצירופם זה לזה בשפה נתונה.
עברית ופונולוגיה · פונולוגיה ותקופת הביניים של העברית ·
פילוסופיה
350x350 פיקסלים פִילוֹסוֹפְיָה (מיוונית: Φιλοσοφία) היא תחום ידע מדעי, דיסציפלינה, שמטרתו לברר ולהבין באופן שיטתי את עקרונות הבסיס ומושגי היסוד של תחומי המציאות השונים וההכרה האנושית.
עברית ופילוסופיה · פילוסופיה ותקופת הביניים של העברית ·
צור ארליך
דוגמה לבית מתוך טור מחורז של צור ארליך, העוסק ביום הזיכרון לשואה ולגבורה וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ומדגיש את חשיבותה של מדינת ישראל.תמונה להחלפה צור ארליך (נולד ב-23 בינואר 1974) הוא עיתונאי, משורר, פובליציסט, עורך, מתרגם ומבקר ספרות ישראלי, המשנה לעורך כתב העת "השילוח".
עברית וצור ארליך · צור ארליך ותקופת הביניים של העברית ·
רמב"ם
רבי משה בן מימון (נולד: ד'תתצ"ח, 1138, נפטר: כ' בטבת ד'תתקס"ה, 13 בדצמבר 1204), מכונה גם בראשי תיבות רמב"ם (בערבית מוכר כמוסא בן מימון או כאבן עבד אללה, ובלשונות אירופה כמיימונידֶס) היה מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות ורופא.
עברית ורמב"ם · רמב"ם ותקופת הביניים של העברית ·
רש"י
רבנו שלמה יצחקי, הנודע בכינויו רש"י (ה' באדר ד'ת"ת, 1040 בערך – כ"ט בתמוז ד'תתס"ה, 13 ביולי 1105) היה תלמיד חכם צרפתי נודע, וממכונני יהדות צרפת בימי הביניים.
עברית ורש"י · רש"י ותקופת הביניים של העברית ·
שאילת מילים
בבלשנות, במילונאות ובאטימולוגיה, שאילת מילים היא הליך בו דוברי שפה אחת מוסיפים מילים ללקסיקון (אוצר מילים) של שפתם מלקסיקון של שפה אחרת.
עברית ושאילת מילים · שאילת מילים ותקופת הביניים של העברית ·
שם עצם
שם העצם הוא אחד מחלקי הדיבר והוא מתייחס לכל המילים בלקסיקון, שמצביעות על ישויות בעולם (למשל חפצים ובני אדם, כגון: איש, טלפון, רנן, צעצוע, הם) ועל רעיונות מופשטים (למשל אהבה, אחריות).
עברית ושם עצם · שם עצם ותקופת הביניים של העברית ·
שפת אם
שפת אם או שפה מקורית היא השפה שאדם לומד ראשונה.
עברית ושפת אם · שפת אם ותקופת הביניים של העברית ·
שפות יהודיות
דף מ'''שמות דברים''', מילון עברית-יידיש-לטינית-גרמנית שהוציא לאור אליהו בחור בשנת 1542 שפות יהודיות (או לשונות היהודים) הן ניבים מיוחדים של שפות ששימשו לדיבור של יהודים במהלך תקופת הביניים של העברית ובעת החדשה, כגון גרמנית-יהודית (עברי-טייטש, יידיש), ספרדית-יהודית (לאדינו, ספאניולית, ז'ודזמו), ערבית-יהודית, פרסית-יהודית, ג'והורי (שפת היהודים שבצפון הקווקז) ועוד ועוד.
עברית ושפות יהודיות · שפות יהודיות ותקופת הביניים של העברית ·
שבת
נרות שבת, חלות מכוסות וגביע קידוש. שתי חלות מכוסות שבר מחורבת עוצה של כן לנר שבת שעליו חרותה המילה "שבת" נמצא בשכבה 8, מתוארך לשנים 340–410 לספירה ביהדות, הַשַּׁבָּת היא יום של קדוּשה, שביתה ממלאכה ומנוחה, והמועד הראשון במועדים הקבועים מהתורה.
עברית ושבת · שבת ותקופת הביניים של העברית ·
שורש (שפות שמיות)
בדקדוק של שפות שמיות, בהן עברית, מקובל להתייחס לישות מורפולוגית המכונה שורש.
עברית ושורש (שפות שמיות) · שורש (שפות שמיות) ותקופת הביניים של העברית ·
תנ"ך
הַתַּנַ"ךְ (ראשי תיבות של '''ת'''ורה, '''נ'''ביאים ו'''כ'''תובים), או המקרא, הוא קובץ הספרים שהם כתבי הקודש היסודיים של היהדות.
עברית ותנ"ך · תנ"ך ותקופת הביניים של העברית ·
תנועת ההשכלה היהודית
תנועת ההשכלה היהודית, ובפשטות ההשכלה, היא כינוי למגמה אינטלקטואלית שפעלה בקרב יהודי מרכז ומזרח אירופה, עם השפעה מועטה גם במערבה ובארצות האסלאם.
עברית ותנועת ההשכלה היהודית · תנועת ההשכלה היהודית ותקופת הביניים של העברית ·
תנועה (פונולוגיה)
בפונטיקה ובפונולוגיה, תנועה היא הגה המבוצע בשפה ומאופיין במרווח רחב יחסית בבסיס החיתוך שלו, ובדרך כלל הוא מהווה את ההגה המרכזי בהברה.
עברית ותנועה (פונולוגיה) · תנועה (פונולוגיה) ותקופת הביניים של העברית ·
תרגום
קרניים" תרגום הוא העברת מלל משפה אחת (שפת המקור) לשפה אחרת (שפת היעד), וזאת כדי שאנשים השולטים בשפת היעד, אך אינם שולטים בשפת המקור, יוכלו להבין מלל זה.
עברית ותרגום · תקופת הביניים של העברית ותרגום ·
תלמוד
תַּלְמוּד הוא סוגה לימודית שהחלה ונפוצה בתקופת האמוראים, חכמי ישראל בתקופה שלאחר חתימת המשנה, בתחילת המאה ה-3.
עברית ותלמוד · תלמוד ותקופת הביניים של העברית ·
תחיית הלשון העברית
תחיית הלשון העברית היא תהליך שהתחולל באירופה ובארץ ישראל בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים, ובמהלכו הפכה השפה העברית מלשון כתובה וליטורגית, המשמשת בעיקר לצרכים דתיים או ספרותיים, ללשון מדוברת, רב-מערכתית ולאומית.
עברית ותחיית הלשון העברית · תחיית הלשון העברית ותקופת הביניים של העברית ·
לאדינו
לאדינו היא שפה רומאנית יהודית המדוברת על ידי צאצאי מגורשי ספרד (בעיקר יהדות הבלקן), וידועה גם בשמות "ספאניולית" (בעברית), "ג'ודיזמו", "Judeoespañol" (ג'ודאו-איספניול), ספרדית־יהודית או רק אספאניול בשפת הלאדינו המדוברת.
לאדינו ועברית · לאדינו ותקופת הביניים של העברית ·
לשון חז"ל
לשון חז"ל או עברית משנאית (נקראת גם לשון חכמים) היא ניב של השפה העברית, שהגיע לשיא תפוצתו בקרב יהודים שחיו בין המאה הראשונה למאה החמישית לספירה.
לשון חז"ל ועברית · לשון חז"ל ותקופת הביניים של העברית ·
לשון הקודש
קריאה בתורה ביהדות, לשון הקודש היא שפה קדושה וכינוי לשפה העברית, שבה נכתבו כתבי הקודש, וששימשה (לאחר הפסקת השימוש בשפה העברית כשפה מדוברת במאה השנייה לספירה), בזמן תקופת הביניים של העברית, לצורכי ענייני הדת, הליטורגיה וההלכה - בניגוד ללשון החול ששימשה לצורכי יום-יום, כגון יידיש.
לשון הקודש ועברית · לשון הקודש ותקופת הביניים של העברית ·
לינגואה פרנקה
לינגואה פרנקה (מאיטלקית: Lingua franca) היא כינוי לשפה בינלאומית המשמשת לתקשורת בין אנשים שאינם מדברים באותה שפת אם, בעיקר לצורך מסחר בינלאומי, דיפלומטיה או מפגשים בין תרבויות שונות.
לינגואה פרנקה ועברית · לינגואה פרנקה ותקופת הביניים של העברית ·
טעמי המקרא
סימני ניקוד, ואילו הסימנים הכחולים הם טעמי מקרא. לפי סדר המילים טעמי המקרא נקראים: ש לפי הנוסח האשכנזי - ''' מונח, רביעי, קדמא ואזלא.''' ש לפי הנוסח הספרדי - '''שופר הולך, רביע, אזלא וגריש.''' טַעֲמֵי הַמִּקְרָא הם סימנים מיוחדים המצורפים לטקסט המקראי (מעל כל מילה, מתחתיה או אחריה), ומנחים את הקורא בנגינת המילים, בצורת הגייתן ובחלוקת המשפט.
טעמי המקרא ועברית · טעמי המקרא ותקופת הביניים של העברית ·
גרמנית
גרמנית (- דּוֹיְטְש) היא שפה גרמאנית מערבית השייכת לקבוצת השפות הגרמאניות במשפחת השפות ההודו־אירופיות.
גרמנית ועברית · גרמנית ותקופת הביניים של העברית ·
דקדוק עברי
שער "ספר השרשים" מאת יונה בן ג'נאח, ממדקדקי העברית בימי הביניים, כפי שהודפס בברלין תרנ"ו "דקדוק לשון עברית" מאת יהודה מוניש, 1735. נכתב עבור הסטודנטים של אוניברסיטת הרווארד. דקדוק עברי הוא אנליטי למחצה, בבטאו יְחָסוֹת כגון מושא עקיף ומושא ישיר באמצעות מילות יחס ולא באמצעות הטיות מורפולוגיות.
דקדוק עברי ועברית · דקדוק עברי ותקופת הביניים של העברית ·
דגש חזק
דגש חזק, המכונה גם "מִכְפָּל" או "כַּפְלָן", הוא סימן ניקוד בעברית, המורה להכפיל את האות שבה הוא נמצא.
דגש חזק ועברית · דגש חזק ותקופת הביניים של העברית ·
המאה ה-19
מפת העולם בשנת 1897, האימפריה הבריטית מסומנת באדום מהפכת יולי 1830המאה ה־19 היא תקופה שהחלה בשנת 1801 והסתיימה בשנת 1900.
המאה ה-19 ועברית · המאה ה-19 ותקופת הביניים של העברית ·
המאה ה-2
המאה ה-2 היא התקופה שהחלה בשנת 101 והסתיימה בשנת 200.
המאה ה-2 ועברית · המאה ה-2 ותקופת הביניים של העברית ·
המאה ה-8
המאה ה-8 היא התקופה שהחלה בשנת 701 והסתיימה בשנת 800.
המאה ה-8 ועברית · המאה ה-8 ותקופת הביניים של העברית ·
האקדמיה ללשון העברית
סמליל האקדמיה ללשון עד 2007 האקדמיה ללשון העברית (נקראת גם בקיצור: "האקדמיה ללשון") היא "המוסד העליון למדע הלשון העברית" במדינת ישראל.
האקדמיה ללשון העברית ועברית · האקדמיה ללשון העברית ותקופת הביניים של העברית ·
הלכה
תלמוד הבבלי, מהדורת וילנא הֲלָכָה היא כינוי ביהדות לכלל החוקים שעל פיהם מצווה היהודי לנהוג, שנקבעו על ידי התורה או על ידי הרבנים.
הלכה ועברית · הלכה ותקופת הביניים של העברית ·
הטעמה
הטעמה (או טעם) היא הדגשה של אחת ההברות במילה באמצעות שינוי בתדירות הקול או בעוצמתו בעת הגיית ההברה.
הטעמה ועברית · הטעמה ותקופת הביניים של העברית ·
הגייה אשכנזית
ההגייה האשכנזית של העברית (במינוח ארכאי: הברה אשכנזית) היא דרך הגיית השפה העברית בפי יהודי אשכנז בתקופת הביניים של העברית.
הגייה אשכנזית ועברית · הגייה אשכנזית ותקופת הביניים של העברית ·
הגייה ספרדית
הגייה ספרדית (או הברה ספרדית) היא הגיית השפה העברית כפי שהתקיימה אצל יהודי ארצות האסלאם, מתקופת הגאונים ועד ימינו.
הגייה ספרדית ועברית · הגייה ספרדית ותקופת הביניים של העברית ·
הגייה תימנית
ההגייה התימנית (או הברה תימנית, נקראת הג'ה בפי בני העדה) היא אופן הביטוי של השפה העברית שהתקיים בפי יהודי תימן בתקופת הביניים של העברית.
הגייה תימנית ועברית · הגייה תימנית ותקופת הביניים של העברית ·
הוצאת מאגנס
#הפניה הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס.
הוצאת מאגנס ועברית · הוצאת מאגנס ותקופת הביניים של העברית ·
ירושלים
יְרוּשָׁלַיִם (נהגה אל־קֻדְס; או לחלופין أُورُشَلِيم, אוּרֻשַׁלִים) היא עיר הבירה של מדינת ישראל, והעיר עם האוכלוסייה הגדולה ביותר במדינה.
ירושלים ועברית · ירושלים ותקופת הביניים של העברית ·
יהדות ארצות האסלאם
יהדות ארצות האסלאם (לעיתים גם יהדות ספרד, מושג החופף במידת מה) הוא שם כולל לקהילות היהודים תחת שלטון האסלאם, החל מהמאה ה-7 לספירה.
יהדות ארצות האסלאם ועברית · יהדות ארצות האסלאם ותקופת הביניים של העברית ·
יהדות ספרד
כתובה מסגורה, ספרד, 1480, מאוספי הספרייה הלאומית יהדות ספרד היא קהילה יהודית, שהתקיימה בחצי האי האיברי החל מהתקופה הרומית בספרד דרך התקופה הוויזיגותית, המוסלמית ולאחר מכן בממלכת ספרד הנוצרית, עד גירוש ספרד בשנת 1492.
יהדות ספרד ועברית · יהדות ספרד ותקופת הביניים של העברית ·
יהודה הלוי
בֶּנוֹ אֶלְקָן ביצירתו - מנורת הכנסת מחברות לספרות, תש"ו 1946. רבי יהודה בן שמואל הלוי (נכתב בר"ת: ריה"ל; שמו בערבית: אבו אל-חסן אל-לאוי, أبو الحسن اللاوي; ד'תתל"ה, 1075 בקירוב – אב ד'תתק"א, 1141) היה רב משורר ופילוסוף בתור הזהב של יהדות ספרד, מגדולי הכותבים היהודים בימי הביניים ובכלל.
יהודה הלוי ועברית · יהודה הלוי ותקופת הביניים של העברית ·
יוונית
יוונית (- אֵלִינִיקַה) היא שפה הודו־אירופאית, שמוצאה באזור יוון של ימינו.
יוונית ועברית · יוונית ותקופת הביניים של העברית ·
יידיש
ייִדִישׁ או אידיש (בעברית נקראת לפעמים גם אִידִית, כנראה קיצור של ייִדיש-דײַטש - "יהודית-גרמנית") היא שפה יהודית השייכת למשפחת השפות הגרמאניות ונכתבת באותיות האלפבית העברי.
הרשימה לעיל עונה על השאלות הבאות
- במה נראה עברית ותקופת הביניים של העברית
- מה יש להם במשותף עברית ותקופת הביניים של העברית
- דמיון בין עברית ותקופת הביניים של העברית
השוואה בין עברית ותקופת הביניים של העברית
יש עברית 336 יחסים. יש עברית 168. כפי שיש להם במשותף 56, מדד הדמיון הוא = 56 / (336 + 168).
אזכור
מאמר זה מציג את מערכת היחסים בין עברית ותקופת הביניים של העברית. כדי לגשת לכל מאמר שממנו הופק המידע, בקר בכתובת:
