גישה מהירה יותר מאשר בדפדפן!דמיון בין שווא ותנועה (פונולוגיה)
שווא ותנועה (פונולוגיה) יש להם 22 דברים במשותף (ביוניונפדיה): מדקדקי העברית בימי הביניים, ניקוד, ניקוד טברני, ערבית, עברית, עברית ישראלית, עיצור, פונמה, פונטיקה, פונולוגיה, צירי, קמץ, חטף, חולם, חיריק, הניקוד הטברני, הטעמה, הברה, הגייה, הגייה אשכנזית, הגייה ספרדית, הגייה תימנית.
מדקדקי העברית בימי הביניים
חומש עם הערות מסורה בשולי הטקסט שער "ספר השרשים" מאת יונה בן ג'נאח, כפי שהודפס בברלין תרנ"ו מדקדקי העברית בימי הביניים הם שורה של מלומדים יהודים, החל מרב סעדיה גאון (רס"ג) במאה העשירית, אשר חקרו את הדקדוק ואוצר המילים של השפה העברית.
מדקדקי העברית בימי הביניים ושווא · מדקדקי העברית בימי הביניים ותנועה (פונולוגיה) ·
ניקוד
המונח נִקּוּד מתאר הוספת סימנים מתחת לאותיות, מעליהן או בתוכן, לצורך ייצוג תנועות או להבחנה דיאקריטית.
ניקוד ושווא · ניקוד ותנועה (פונולוגיה) ·
ניקוד טברני
שמות כ, א-ה בניקוד טברני. מתוך כתב יד מימי הביניים, השמור כעת בלונדון "ניקוד טבריני" יצירה של הפסל דוד פיין. המוזיאון הפתוח טבריה הַנִּקּוּד הַטַּבְרָנִי (וגם טְבֶרְיָנִי) הוא שיטה גרפית לסימון ההגייה של הטקסט המקראי בפי יהודי העיר טבריה בראשית ימי הביניים.
ניקוד טברני ושווא · ניקוד טברני ותנועה (פונולוגיה) ·
ערבית
ערבית (בערבית: اللغة العربية; תעתיק חופשי: א-לוּעַ'ה אל-עַרַבִּיַּה; תעתיק מדויק: אללע'ה אלערביה) היא שפה בענף הדרומי של השפות השמיות המערביות בתוך קבוצת השפות השמיות של משפחת השפות האפרו-אסיאתיות.
ערבית ושווא · ערבית ותנועה (פונולוגיה) ·
עברית
עִבְרִית היא שפה שמית, ממשפחת השפות האפרו-אסייתיות, הידועה כשפתם של היהודים ושל השומרונים.
עברית ושווא · עברית ותנועה (פונולוגיה) ·
עברית ישראלית
אזורים בהם עברית אינה מדוברת כלל עברית או עברית ישראלית (על שמות נוספים ראו להלן) היא הניב של השפה העברית המדוברת במדינת ישראל, ובחלק מהקהילות היהודיות-ציוניות ברחבי העולם, החל מתחילת המאה ה-20.
עברית ישראלית ושווא · עברית ישראלית ותנועה (פונולוגיה) ·
עיצור
בבלשנות, בתת-תחומי הפונטיקה והפונולוגיה, עיצור הוא אחד משני סוגי ההגאים, הקיימים בכל שפה טבעית.
עיצור ושווא · עיצור ותנועה (פונולוגיה) ·
פונמה
בבלשנות, פוֹנֶמָה (לפי הצעת האקדמיה ללשון העברית: הֶגְיָן) היא יחידה תאורטית בסיסית של הגייה שעשויה להבדיל בשפה מסוימת בין מילים; כלומר, החלפה של פונמה אחת באחרת הופכת מילה אחת למילה שונה.
פונמה ושווא · פונמה ותנועה (פונולוגיה) ·
פונטיקה
פֿונטיקה (מיוונית: φωνή, פוֹנֵה - קול) הִבָּרוֹן, תורת ההגייה, היא ענף בבלשנות העוסק בחקר הקולות שמופקים בעת הדיבור, הצלילים, דרכי היווצרותם, הגייתם וקליטתם והיא אוניברסלית, בניגוד לפונולוגיה.
פונטיקה ושווא · פונטיקה ותנועה (פונולוגיה) ·
פונולוגיה
פונולוגיה (מלעז; בעברית: תורת ההגה) היא ענף בבלשנות ותת-תחום בדקדוק העוסק בחקר היחסים בין ההגאים, תפקודם, וצירופם זה לזה בשפה נתונה.
פונולוגיה ושווא · פונולוגיה ותנועה (פונולוגיה) ·
צירי
צֵירֵי או צֵירֵה הוא סימן ניקוד במערכת הניקוד הטברני.
צירי ושווא · צירי ותנועה (פונולוגיה) ·
קמץ
קָמָץ (גם: קָמֵץ, יוניקוד: U+05B8. יוניקוד לקמץ קטן: U+05C7) הוא אחת משבע התנועות העיקריות במערכת הניקוד של העברית לפי שיטת הניקוד הטברני.
קמץ ושווא · קמץ ותנועה (פונולוגיה) ·
חטף
חטף הוא סימן בניקוד העברי, שמשמעותו קיצור הברה - תנועה חטופה.
חטף ושווא · חטף ותנועה (פונולוגיה) ·
חולם
חולם חסר לצד חולם מלא חוֹלָם הוא סימן ניקוד במערכת הניקוד הטברני.
חולם ושווא · חולם ותנועה (פונולוגיה) ·
חיריק
חִירִיק (גם: חִירֶק) הוא סימן ניקוד טברני וניקוד העברית בת ימינו, שמסמן את צליל האות הלטינית i. הוא נראה כמו נקודה מתחת לאות.
חיריק ושווא · חיריק ותנועה (פונולוגיה) ·
הניקוד הטברני
#הפניה ניקוד טברני.
הניקוד הטברני ושווא · הניקוד הטברני ותנועה (פונולוגיה) ·
הטעמה
הטעמה (או טעם) היא הדגשה של אחת ההברות במילה באמצעות שינוי בתדירות הקול או בעוצמתו בעת הגיית ההברה.
הטעמה ושווא · הטעמה ותנועה (פונולוגיה) ·
הברה
הברה היא יחידה פונולוגית, המאגדת הגאים, לפי מידת הסונוריות שלהם.
הברה ושווא · הברה ותנועה (פונולוגיה) ·
הגייה
הֲגִיָּה של שפה היא האופן שבו השפה באה לידי ביטוי בפי דובריה.
הגייה ושווא · הגייה ותנועה (פונולוגיה) ·
הגייה אשכנזית
ההגייה האשכנזית של העברית (במינוח ארכאי: הברה אשכנזית) היא דרך הגיית השפה העברית בפי יהודי אשכנז בתקופת הביניים של העברית.
הגייה אשכנזית ושווא · הגייה אשכנזית ותנועה (פונולוגיה) ·
הגייה ספרדית
הגייה ספרדית (או הברה ספרדית) היא הגיית השפה העברית כפי שהתקיימה אצל יהודי ארצות האסלאם, מתקופת הגאונים ועד ימינו.
הגייה ספרדית ושווא · הגייה ספרדית ותנועה (פונולוגיה) ·
הגייה תימנית
ההגייה התימנית (או הברה תימנית, נקראת הג'ה בפי בני העדה) היא אופן הביטוי של השפה העברית שהתקיים בפי יהודי תימן בתקופת הביניים של העברית.
הרשימה לעיל עונה על השאלות הבאות
- במה נראה שווא ותנועה (פונולוגיה)
- מה יש להם במשותף שווא ותנועה (פונולוגיה)
- דמיון בין שווא ותנועה (פונולוגיה)
השוואה בין שווא ותנועה (פונולוגיה)
יש שווא 54 יחסים. יש שווא 67. כפי שיש להם במשותף 22, מדד הדמיון הוא = 22 / (54 + 67).
אזכור
מאמר זה מציג את מערכת היחסים בין שווא ותנועה (פונולוגיה). כדי לגשת לכל מאמר שממנו הופק המידע, בקר בכתובת:
