23 באפריל ומלחמות המהפכה הצרפתית

קיצורי דרך ל: הבדלים, דמיון, Jaccard דמיון מקדם, אזכור.

הבדל בין 23 באפריל ומלחמות המהפכה הצרפתית

23 באפריל vs. מלחמות המהפכה הצרפתית

23 באפריל הוא היום ה-113 בשנה (114 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני בשבוע ה-17. מלחמות המהפכה הצרפתית (בצרפתית: Guerres de la Révolution française) הוא השם שניתן לסדרת עימותים צבאיים גדולים שניטשו בשנים 1792–1802 כתוצאה מאירועי המהפכה הצרפתית. כוחות צרפת המהפכנית התמודדו מול צבאות בריטניה, אוסטריה, פרוסיה, רוסיה ומונרכיות נוספות, שתמכו בהשבת המלוכנות לצרפת. מלחמות המהפכה הצרפתית נחלקות בדרך כלל לשתיים: מלחמת הקואליציה הראשונה (1792–1797) ומלחמת הקואליציה השנייה (1798–1801), אף שצרפת הייתה במלחמה עם בריטניה הגדולה ברציפות מ-1793 עד 1802. פעולות האיבה נפסקו עם חתימת הסכם אמיין ב-1802, אולם העימות נתחדש שוב עם פרוץ המלחמות הנפוליאוניות. הסכם אמיין מציין בדרך כלל את סוף מלחמות צרפת המהפכנית; ברם, ישנם חוקרים המצביעים על מאורעות אחרים לפני 1802 ולאחריה כנקודת ההתחלה של המלחמות הנפוליאוניות. במהלך מלחמות אלו, שהצטיינו בלהט מהפכני צרפתי ובחידושים צבאיים, הנחילו צבאות צרפת המהפכנית תבוסה לשתי קואליציות שנתאגדו מולם, והרחיבו את שליטת צרפת אל ארצות השפלה, איטליה וחבל הריין. הצבאות שנטלו חלק באותן מלחמות היו אדירי ממדים, בעיקר בשל הנהגת שיטת הגיוס ההמוני. כבר משנת 1791 עקבו המונרכיות האירופיות בדאגה אחר אירועי המהפכה הצרפתית והשפעתם הצפויה על המתרחש בשטחן, ושקלו התערבות צבאית, אם כדי לסייע ללואי ה-16 למנוע את התפשטות המהפכה או על מנת לנצל את התוהו ובוהו בממלכה לתועלתן האישית. אוסטריה הציבה כוחות צבא משמעותיים על גבולה עם צרפת וביחד עם פרוסיה הוציאה את הצהרת פילניץ, שאיימה בתוצאות קשות אם המלך לואי והמלכה מרי אנטואנט ייפגעו. לאחר סירובה של אוסטריה להסיג את כוחותיה מהגבול ולחזור בה מאיומיה הכריזה צרפת עליה ועל פרוסיה מלחמה באביב 1792. אוסטריה ופרוסיה הגיבו בפלישה מתואמת לשטח צרפת אך נסוגו בספטמבר אותה שנה לאחר קרב ואלמי. הניצחון בקרב עודד את הוועידה הלאומית להכריז על ביטול המלוכה בצרפת. סדרת ניצחונות שנחל צבא המהפכה הצרפתי ב-1793 הסתיימה בהפסד בקרב נירווינדן, ולנסיגה מארצות השפלה. תבוסות נוספות בהמשך השנה הביאו לעלייתם של היעקובינים ולשלטון הטרור בראשות רובספייר. ב-1794 השתפר המצב משמעותית לאחר ניצחונות על האוסטרים וההולנדים בקרב פלרוס ועל הספרדים בקרב ההר השחור, שסימנו תחילת שלב חדש במלחמה. עד 1795 כבשה צרפת את ארצות השפלה האוסטריות ואת הרפובליקה ההולנדית. בנוסף יצאו פרוסיה וספרד מהמלחמה לאחר שחתמו עם צרפת על הסכם בזל. גנרל אלמוני באותה עת בשם נפוליאון בונפרטה החל באפריל 1796 במערכה לכיבוש איטליה. במהלך אותה שנה הנחילו הצרפתים בפיקודו תבוסה קשה לכוחות בית הבסבורג האוסטרים וגרשו אותם מחצי האי האיטלקי, תוך שהם מנצחים כמעט בכל הקרבות ולוקחים בשבי כ-150,000 חיילים. כאשר החל הצבא הצרפתי לצעוד לעבר וינה ביקשו האוסטרים לפתוח במשא ומתן לשלום וחתמו על חוזה קמפו פורמיו, שסיים את מלחמת הקואליציה הראשונה. מלחמת הקואליציה השנייה החלה ב-1798 עם פלישה צרפתית למצרים בפיקודו של נפוליאון. מדינות הקואליציה ניצלו את ההתמקדות הצרפתית במזרח התיכון כדי להשיב לעצמן שטחים שאיבדו במלחמת הקואליציה הראשונה. המלחמה באירופה התחדשה כשכוחות הקואליציה הדפו בהדרגה את הצרפתים מאיטליה ופלשו לשווייץ, עם ניצחונות בקרבות מגנאנו, קסאנו ונובי. אף על פי כן, תבוסת הצבא הרוסי-אוסטרי בקרב ציריך השני בספטמבר גרמה לפרישת רוסיה מהקואליציה השנייה. באותו הזמן השמיד צבאו של נפוליאון מספר כוחות צבאיים מצריים ועות'מאניים בקרבות הפירמידות, הר תבור ואבוקיר. ניצחונות אלה הגבירו את הפופולריות של נפוליאון בצרפת והוא שב לשם כמנצח בסתיו 1799, זאת על אף שהמערכה במצרים הסתיימה בכישלון. ניצחונו של הצי המלכותי הבריטי בקרב הנילוס ב-1798 הגביר את שליטת הבריטים בים התיכון והחליש את הצי הצרפתי. שובו של נפוליאון לצרפת הביא לנפילת הדירקטורט בהפיכת 18 בברימר. נפוליאון מינה עצמו לקונסול, ארגן מחדש את הצבא הצרפתי ופתח במתקפה מחודשת כנגד האוסטרים באיטליה באביב 1800. המערכה באיטליה הסתיימה לאחר ניצחון צרפתי מכריע בקרב מרנגו, שהביא לנסיגת כלל הכוחות האוסטריים מחצי האי האיטלקי. ניצחון צרפתי מכריע נוסף בקרב נוהנלינדן בבוואריה אילץ את האוסטרים לפתוח במשא ומתן לשלום בפעם השנייה, וב-1801 נחתם הסכם לינוויל. לאחר פרישת רוסיה ואוסטריה מהקואליציה נותרה בריטניה מבודדת והסכימה לחתום על הסכם אמיין עם נפוליאון ב-1802, שסיים את מלחמות המהפכה. אף על פי כן, המתח שהוסיף לשרור בין הצדדים לא היה ניתן להכלה, ושנה לאחר מכן, עם הקמת הקואליציה האנטי-צרפתית השלישית, החלו המלחמות הנפוליאוניות.

ארצות הברית

ארצות הברית של אמריקה (באנגלית: United States of America; בראשי תיבות: USA; בקיצור: United States; לעיתים מקוצר גם בראשי תיבות: US; בתרגום מילולי לעברית: "המדינות המאוחדות של אמריקה", המוכרת בשם המקוצר, ארצות הברית ובראשי תיבות ארה"ב) היא פדרציה ורפובליקה-חוקתית ומעצמת-על המורכבת מ-50 מדינות, ממחוז פדרלי אחד ו-5 טריטוריות.

23 באפריל וארצות הברית · ארצות הברית ומלחמות המהפכה הצרפתית · ראה עוד »

אירלנד

התלתן של פטריק הקדוש - סמלם של האירים בכל תפוצותיהם הכרזת הרפובליקה של 1916 ראש ממשלת אירלנד ברטי אהרן (משמאל) ונשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש, 2005 נוף טבעי באירלנד קתדרלת קולמן הקדוש בקוֹאוּ (Cobh) הָרֶפּוּבְּלִיקָה שֶׁל אִירְלַנְד (באירית: Poblacht na hÉireann, באנגלית: Republic of Ireland), או בשמה הרשמי אירלנד (באירית:, באנגלית: Ireland), היא מדינה הנמצאת באי אירלנד ושולטת על 26 מתוך 32 מחוזותיו, המהווים כחמש שישיות משטחו.

23 באפריל ואירלנד · אירלנד ומלחמות המהפכה הצרפתית · ראה עוד »

ספרד

סְפָרַד (בספרדית: "אֶסְפַּנְיַה") או ממלכת ספרד (בספרדית: Reino de España, תעתיק: "ריינו דה אספניה") היא מדינה בדרום מערב אירופה ושטחה נפרש על פני מרבית שטחו של חצי האי האיברי, אותו היא חולקת עם פורטוגל, אנדורה והטריטוריה הבריטית גיברלטר.

23 באפריל וספרד · מלחמות המהפכה הצרפתית וספרד · ראה עוד »

האימפריה העות'מאנית

האימפריה העוֹתְ'מָאנִית הטורקית (בטורקית עות'מאנית: دولت علیۂ عثمانیہ, בטורקית מודרנית: Osmanlı İmparatorluğu, בערבית: الدولة العثمانية. נכתב גם: האימפריה העותמאנית) הייתה אימפריה שהתקיימה במשך 624 שנים, משלהי המאה ה-13 עד תחילת המאה ה-20, והשתרעה מדרום-מזרח אירופה עד לצפון אפריקה וחצי האי ערב.

23 באפריל והאימפריה העות'מאנית · האימפריה העות'מאנית ומלחמות המהפכה הצרפתית · ראה עוד »