תוכן עניינים
30 יחסים: מעשר שני, מצוות לא תעשה, מלקות (הלכה), מזיד, מיתה בידי שמים, עז הבית, פיגול, ציץ, קורבן (יהדות), קורבן מנחה, קורבן מוסף, קורבן עולה ויורד, קורבן פסח, קורבן ציבור, קורבן תמיד, קודש (הלכה), ראש חודש, שלוש רגלים, תרומות ומעשרות, תלמוד, לשון חז"ל, טמא, טומאה הותרה בציבור, חז"ל, במדבר, בית המקדש, העזרה, כרת, כבש, כהן הגדול.
מעשר שני
מעשר שני היא מצווה מהתורה להפריש עשירית מיבול התבואה השנתי (בנוסף על המעשר הראשון).
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו ומעשר שני
מצוות לא תעשה
מצוות לא תעשה או לאווים הן מצוות התורה שבהן נוסח הציווי המקראי הוא שלילי, כמו: "לא תרצח", "לא תגנוב" וכדומה.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו ומצוות לא תעשה
מלקות (הלכה)
מלקות הן אחד מהעונשים המוזכרים בתורה, והוא ניתן לאדם שעבר על אדם שעבר במזיד על אחת מצוות לא תעשה שבתורה, בתנאי שהתרו בו קודם שעבר, וכשהיו עדים על כך.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו ומלקות (הלכה)
מזיד
ההגדרה המילולית של מזיד - חוטא בזדון, דומה להגדרתו בהלכה היהודית, בעוד בחוק העונשין מעשה במזיד מנמיך את דרגת היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בביצוע העברה, ממעשה הנעשה "בכוונה תחילה" למעשה שמספיק שנעשה "בפזיזות" (אדישות, קלות דעת).
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו ומזיד
מיתה בידי שמים
#הפניה מיתה בידי שמיים.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו ומיתה בידי שמים
עז הבית
עז ניגרית עז הבית בהר הכרמל עז רועה משפחת עיזים עץ הארגן ומסייעות להפצתו במרוקו עֵז הבית (שם מדעי: Capra aegagrus hircus; ברבים: עִזִּים) היא תת-מין בסוג יעל שבמשפחת הפריים.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו ועז הבית
פיגול
פיגול הוא מושג הלכתי המלמד על קורבן שנפסל להקרבה או לאכילה, עקב מחשבה לא רצויה של הכהן בשעת ההקרבה.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו ופיגול
ציץ
ציץ הוא תכשיט מזהב המתואר במקרא ובתלמוד כאחד מבגדי הכהונה של הכהן הגדול בבית המקדש.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו וציץ
קורבן (יהדות)
Rodolfo Amoedo. משכן, תחריט משנת 1670, מאת ג'ראר ז'ולה (Gerard Jollain). ביהדות, קָרְבָּנוֹת הם סוגי בעלי חיים או מינים מסוימים מן הצומח אשר היו מוצעים בבית המקדש בירושלים, בזמנים ובמועדים שונים, ושם היו מוקטרים על ידי הכהנים על אש המזבח, או נאכלים על ידם, בהתאם לסוג הקורבן.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו וקורבן (יהדות)
קורבן מנחה
קורבן מנחה הוא קורבן מן הצומח שהיה מובא לבית המקדש.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו וקורבן מנחה
קורבן מוסף
קורבן מוסף הוא קורבן ציבור שהקריבו בבית המקדש בשבתות, בראשי חודשים ובמועדי השנה.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו וקורבן מוסף
קורבן עולה ויורד
קורבן עולה ויורד בהלכה, הוא חיוב שחייבה התורה את העובר על שלוש עבירות מסוימות, להביא קורבן לבית המקדש לשם כפרה על חטאו, כשערכו של הקורבן משתנה ("עולה ויורד") לפי מצבו הכלכלי של החוטא: בהמה, שתי ציפורים, או מנחת סולת.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו וקורבן עולה ויורד
קורבן פסח
קורבן פֶּסַח ביהדות הוא קורבן של טלה או גדי שהוקרב לראשונה שעות ספורות לפני מכת בכורות – המכה האחרונה מעשר המכות, ערב יציאת בני ישראל ממצרים, ובעקבות זאת נקבע כקורבן המוקרב בכל שנה, מעת הכניסה לארץ ישראל, בי"ד בניסן (חג הפסח במשמעותו המקורית – שהשתמרה בלוח השנה במגילות קומראן) אחר הצהריים, ונאכל בליל ט"ו בניסן – חג המצות, או חג הפסח במשמעותו כיום.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו וקורבן פסח
קורבן ציבור
#הפניה קורבן (יהדות)#קורבן יחיד וקורבן ציבור.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו וקורבן ציבור
קורבן תמיד
#הפניה קורבן התמיד.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו וקורבן תמיד
קודש (הלכה)
בהלכות טומאה וטהרה, קודש הוא כל דבר מן החי ומן הצומח, שלפחות חלק ממנו עלה או הוקדש להקרבה בבית המקדש (ונכלל גם בקודשי מזבח).
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו וקודש (הלכה)
ראש חודש
תקיעה בחצוצרות להודעה על קידוש החודש. רֹאשׁ חֹדֶש הוא היום הראשון בכל חודש עברי והוא מעין מועד ביהדות.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו וראש חודש
שלוש רגלים
שָׁלשׁ רְגָלִים הם שלושה חגים מקראיים – פסח, שבועות וסוכות – שבהם מצווה מהתורה לעלות לרגל לבית המקדש בירושלים.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו ושלוש רגלים
תרומות ומעשרות
תרומות ומעשרות הן קבוצת מצוות מהתורה המצריכות הפרשת חלקים מהיבול בארץ ישראל לטובת הכהנים, הלוויים, העניים ואף לצורך אכילה עצמית בטהרה בירושלים.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו ותרומות ומעשרות
תלמוד
תַּלְמוּד הוא סוגה לימודית שהחלה ונפוצה בתקופת האמוראים, חכמי ישראל בתקופה שלאחר חתימת המשנה, בתחילת המאה ה-3.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו ותלמוד
לשון חז"ל
לשון חז"ל או עברית משנאית (נקראת גם לשון חכמים) היא ניב של השפה העברית, שהגיע לשיא תפוצתו בקרב יהודים שחיו בין המאה הראשונה למאה החמישית לספירה.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו ולשון חז"ל
טמא
#הפניה טומאה וטהרה.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו וטמא
טומאה הותרה בציבור
טומאה הותרה בציבור הוא כלל בהלכה, לפיו מותרת הקרבת קרבנות בטומאה, כאשר כל הציבור או רובו טמאים בטומאת מת, למרות האיסור להקריב קרבנות בטומאה.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו וטומאה הותרה בציבור
חז"ל
חָזָ"ל (ראשי תיבות: חכמינו זכרם לברכה. כינוי נפוץ פחות: רז"ל - רבותינו זכרונם לברכה) היו המנהיגים הרוחניים וההלכתיים של עם ישראל לאחר חתימת המקרא, מימי אנשי כנסת הגדולה, ובעיקר מתקופת בית שני (החל מתחילת תקופת הזוגות במאה ה-3 לפנה"ס), עד לחתימת התלמוד הבבלי בתחילת המאה ה-6.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו וחז"ל
במדבר
ספר בְּמִדְבַּר הוא הספר הרביעי מבין חמשת חומשי התורה.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו ובמדבר
בית המקדש
דגם בית המקדש וחומותיו במוזיאון ישראל כלי המשכן והכהנים בֵּית הַמִּקְדָּשׁ היה, על פי המקרא, מקום השראת השכינה, ומתוך כך שימש כמרכז הפולחן הדתי הקבוע של עם ישראל.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו ובית המקדש
העזרה
מקום העזרה בבית המקדש (בכחול) הָעֲזָרָה היא השם המקובל לחצר בית המקדש.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו והעזרה
כרת
כָּרֵת הוא עונש נידוי מקהל ישראל.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו וכרת
כבש
#הפניה כבש הבית.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו וכבש
כהן הגדול
#הפניה כהן גדול.
לִרְאוֹת טומאת מקדש וקדשיו וכהן הגדול