תוכן עניינים
59 יחסים: מפיק (לשון), משקל (בלשנות), מדקדקי העברית בימי הביניים, מורפמה, מורפולוגיה (בלשנות), א, אם קריאה, אות גרונית, נ, נעו"י, נפ"א, נפי"ו, נלי"ה, ס, ע, ערבית, עברית, עברית מקראית, עברית ישראלית, עיצור, עיצורים גרוניים, פונטיקה, פונולוגיה, פועל (בלשנות), קבוצה (מתמטיקה), ר, שם עצם, שם תואר, שפות שמיות, שורש (שפות שמיות), שורשן, שווא, תנועה (פונולוגיה), לשון חז"ל, ח, חפי"צ, חיטוף, בניין (שפה), בניינים בעברית, בלשנות, גזרת נל"א, גזרת ע"ע, גזרת חפ"ן, גזרת המרובעים, גזרת השלמים, דקדוק, דגש קל, דגש חזק, דו-תנועה, ה, ... להרחיב מדד (9 יותר) »
מפיק (לשון)
מַפִּיק (בארמית: מוציא) הוא סימן דיאקריטי במערכת הכתב העברי.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ומפיק (לשון)
משקל (בלשנות)
המשקל הוא מורפמה (צוּרָן) שנוצר בדרך גזירה מסורגת.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ומשקל (בלשנות)
מדקדקי העברית בימי הביניים
חומש עם הערות מסורה בשולי הטקסט שער "ספר השרשים" מאת יונה בן ג'נאח, כפי שהודפס בברלין תרנ"ו מדקדקי העברית בימי הביניים הם שורה של מלומדים יהודים, החל מרב סעדיה גאון (רס"ג) במאה העשירית, אשר חקרו את הדקדוק ואוצר המילים של השפה העברית.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ומדקדקי העברית בימי הביניים
מורפמה
בבלשנות, מוֹרְפֶמַה (בעברית: צוּרָן או צורה לשונית) היא היחידה הלשונית הקטנה ביותר ממנה מורכבת מילה, והיוצרת ונושאת משמעות למילה זו.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ומורפמה
מורפולוגיה (בלשנות)
מוֹרְפוֹלוֹגְיָה (מיוונית μορφή 'צורה' ו-λόγος 'תורה'; בעברית תורת הצורות) היא ענף בבלשנות החוקר את מבנה המילים הקיימות בשפה מסוימת ורכיביהן בעלי המשמעות, המכונים "מורפמות" או צורנים.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ומורפולוגיה (בלשנות)
א
א' (שם האות: אָלֶף) היא האות הראשונה באלפבית העברי.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) וא
אם קריאה
אֵם קְרִיאָה (בלטינית: Mater lectionis; ברבים: אימוֹת קריאה) היא אות במערכות כתב עיצוריות (הרווחות בשפות שמיות), ובפרט בעברית, המופיעה במילה בתפקיד שבו היא מציינת תנועה ואינה נהגית כעיצור כבתפקידה המקורי.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ואם קריאה
אות גרונית
בעברית, אותיות גרוניות הן האותיות אהח"ע – ארבע האותיות המייצגות את העיצורים שמוצאם מן הגרון (בהבחנה מקבוצות העיצורים בומ"ף, גיכ"ק, דטלנ"ת, זסשר"ץ).
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ואות גרונית
נ
נ' היא האות הארבע-עשרה באלפבית העברי.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ונ
נעו"י
#הפניה גזרת נעו"י.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ונעו"י
נפ"א
#הפניה גזרת נפ"א.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ונפ"א
נפי"ו
#הפניה גזרת נפי"ו.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ונפי"ו
נלי"ה
#הפניה גזרת נלי"ה.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ונלי"ה
ס
ס' היא האות ה-15 באלפבית העברי, שמה סָמֵ"ך (בפי יהודי תימן סְמָך) קשור כנראה לסמיכה ולעזר, ויש אומרים שמקור השם בצורתה באלפבית העברי הקדום, שהייתה כצורת שלד של דג (סַמַכּ בערבית).
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) וס
ע
ע' היא האות ה-16 באלפבית העברי, שמה עי"ן (עַיִן) (בפי יהודי תימן עאן) הוא בהתאם לצורתה, צורת עין (האיבר), בכתב העברי הקדום.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) וע
ערבית
ערבית (בערבית: اللغة العربية; תעתיק חופשי: א-לוּעַ'ה אל-עַרַבִּיַּה; תעתיק מדויק: אללע'ה אלערביה) היא שפה בענף הדרומי של השפות השמיות המערביות בתוך קבוצת השפות השמיות של משפחת השפות האפרו-אסיאתיות.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) וערבית
עברית
עִבְרִית היא שפה שמית, ממשפחת השפות האפרו-אסייתיות, הידועה כשפתם של היהודים ושל השומרונים.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ועברית
עברית מקראית
עברית מקראית (המכונה גם "עברית תנ"כית" או "לשון המקרא" או "יהודית") היא הניב של השפה העברית כפי שדובר בסוף האלף השני לפני הספירה ולאורך האלף הראשון לפני הספירה ברחבי ארץ ישראל.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ועברית מקראית
עברית ישראלית
אזורים בהם עברית אינה מדוברת כלל עברית או עברית ישראלית (על שמות נוספים ראו להלן) היא הניב של השפה העברית המדוברת במדינת ישראל, ובחלק מהקהילות היהודיות-ציוניות ברחבי העולם, החל מתחילת המאה ה-20.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ועברית ישראלית
עיצור
בבלשנות, בתת-תחומי הפונטיקה והפונולוגיה, עיצור הוא אחד משני סוגי ההגאים, הקיימים בכל שפה טבעית.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ועיצור
עיצורים גרוניים
עיצורים גרוניים הוא שם כולל לעיצורים שבסיס החיתוך שלהם הוא באזור הלוע.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ועיצורים גרוניים
פונטיקה
פֿונטיקה (מיוונית: φωνή, פוֹנֵה - קול) הִבָּרוֹן, תורת ההגייה, היא ענף בבלשנות העוסק בחקר הקולות שמופקים בעת הדיבור, הצלילים, דרכי היווצרותם, הגייתם וקליטתם והיא אוניברסלית, בניגוד לפונולוגיה.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ופונטיקה
פונולוגיה
פונולוגיה (מלעז; בעברית: תורת ההגה) היא ענף בבלשנות ותת-תחום בדקדוק העוסק בחקר היחסים בין ההגאים, תפקודם, וצירופם זה לזה בשפה נתונה.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ופונולוגיה
פועל (בלשנות)
בדקדוק, הפֹּועַל (באנגלית: verb, בספרדית: verbo) הוא חלק הדיבר המביע בדרך כלל פעולות או התרחשויות.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ופועל (בלשנות)
קבוצה (מתמטיקה)
קבוצה היא מושג יסודי במתמטיקה.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) וקבוצה (מתמטיקה)
ר
ר' היא האות העשרים באלפבית העברי.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ור
שם עצם
שם העצם הוא אחד מחלקי הדיבר והוא מתייחס לכל המילים בלקסיקון, שמצביעות על ישויות בעולם (למשל חפצים ובני אדם, כגון: איש, טלפון, רנן, צעצוע, הם) ועל רעיונות מופשטים (למשל אהבה, אחריות).
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ושם עצם
שם תואר
בדקדוק, שם תואר (נקרא גם תואר סתם או תואר השם) הוא חלק דיבר המשמש להרחבת המידע הניתן לגבי שמות עצם (במינוח בלשני: לְאַיֵּךְ, מלשון "איך", Qualify).
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ושם תואר
שפות שמיות
השפות השמיות הן ענף צפון-מזרחי במשפחת-העל האפרו-אסייאתית (כונתה בעבר "שמית-חמית").
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ושפות שמיות
שורש (שפות שמיות)
בדקדוק של שפות שמיות, בהן עברית, מקובל להתייחס לישות מורפולוגית המכונה שורש.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ושורש (שפות שמיות)
שורשן
שורשן הוא תת-יחידה של שורש שמי אשר אינה משתנה בנטיות השורש (כשלפני ואחרי כל שורשן עשויים הגאים להתווסף או להשתנות).
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ושורשן
שווא
השווא שתחת האות כ' הוא שווא נח, ולכן האות ת' שאחריו דגושה בדגש קל; תחת האות ת' יש שווא נע, ולכן האות ב' שאחריו אינה דגושה השווא העברי (בניקוד הטברני: סימן הניקוד " ְ") הוא כינוי כולל למספר תופעות בדקדוק המסורתי של השפה העברית: שני סוגי השווא העיקריים הם שווא נע, המתייחס לתנועה שנחטפה, כלומר התקצרה, ושווא נח, המתייחס להיעדר תנועה (עיצור שאחריו אין תנועה).
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ושווא
תנועה (פונולוגיה)
בפונטיקה ובפונולוגיה, תנועה היא הגה המבוצע בשפה ומאופיין במרווח רחב יחסית בבסיס החיתוך שלו, ובדרך כלל הוא מהווה את ההגה המרכזי בהברה.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ותנועה (פונולוגיה)
לשון חז"ל
לשון חז"ל או עברית משנאית (נקראת גם לשון חכמים) היא ניב של השפה העברית, שהגיע לשיא תפוצתו בקרב יהודים שחיו בין המאה הראשונה למאה החמישית לספירה.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ולשון חז"ל
ח
ח' היא האות השמינית באלפבית העברי.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) וח
חפי"צ
#הפניה גזרת חפי"צ.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) וחפי"צ
חיטוף
#הפניה דקדוק עברי - מונחים#ח.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) וחיטוף
בניין (שפה)
הבניין הדקדוקי הוא תבנית דקדוקית במערכת הפועל של השפה העברית ושאר השפות השמיות.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ובניין (שפה)
בניינים בעברית
הבניין הוא תבנית שנותנת משמעות שונה למילים מאותו שורש.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ובניינים בעברית
בלשנות
בַּלְשָׁנוּת או לשונאות (ובלעז לִינְגְּוִויסְטִיקָה) היא חקר שפה טבעית אנושית, וחקר היכולת האנושית להשתמש בשפה.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ובלשנות
גזרת נל"א
גזרת נל"א (נחי ל' הפועל א') היא גזרת פעלים השייכת לשפות השמיות.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) וגזרת נל"א
גזרת ע"ע
גזרת ע"ע (ע' הפועל-ע' הפועל), או גזרת הכפולים, היא גזרת פעלים השייכת לשפות השמיות.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) וגזרת ע"ע
גזרת חפ"ן
גזרת חפ"ן (חסרי פ' הפועל נ') היא גזרת פעלים השייכת לשפות השמיות.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) וגזרת חפ"ן
גזרת המרובעים
גזרת המרובעים היא גזרת פעלים השייכת לשפות השמיות.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) וגזרת המרובעים
גזרת השלמים
גזרת השלמים היא גזרת פעלים השייכת לשפות השמיות.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) וגזרת השלמים
דקדוק
דִּקְדּוּק הוא אוסף הכללים המנחה את הדיבור והכתיבה בשפה מסוימת, טבעית או מלאכותית.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ודקדוק
דגש קל
בדקדוק עברי, דגש קל הוא סימן ניקוד בצורת נקודה במרכז האות, המסמן את ההבחנה בין שתי דרכי ההגייה של ההגאים באותיות: ב, ג, ד, כ, פ, ת (אותיות בג״ד כפ״ת).
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ודגש קל
דגש חזק
דגש חזק, המכונה גם "מִכְפָּל" או "כַּפְלָן", הוא סימן ניקוד בעברית, המורה להכפיל את האות שבה הוא נמצא.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ודגש חזק
דו-תנועה
#הפניה דיפתונג.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ודו-תנועה
ה
ה' היא האות החמישית באלפבית העברי, ושמה ה"א (הֵא).
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) וה
המזה
#הפניה ء.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) והמזה
השערה (מדע)
הַשְׁעָרָה או הִיפּוֹתֵזָה במדע, היא מתן הסבר אפשרי כלשהו לתופעה בטבע או בחברה שטרם ניתן לה אישוש מספק.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) והשערה (מדע)
התלכדות עיצורים
התלכדות עיצורים או הבלעה הם מונחים המקובלים בדקדוק הלשון העברית הנלמד בבתי הספר בהתייחסות לדגש המשלים, שהוא סוג של דגש חזק.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) והתלכדות עיצורים
הידמות
בבלשנות, הידַּמּוּת (או אָסִימִילַצְיָה) היא תופעה פונטית שבה הגה מסוים (עיצור או תנועה) מקבל תכונה או תכונות פונטיות (כגון: בסיס חיתוך, אופן חיתוך) של הגה אחר המצוי בסביבתו.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) והידמות
הידמות מלאה
#הפניה הידמות.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) והידמות מלאה
ו
ו' (שם האות: וָיו) היא האות השישית באלפבית העברי.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) וו
י
י' היא האות העשירית באלפבית העברי, שמה יו"ד (יוֹד), משום שצורתה בכתב העברי העתיק התפתחה מצורת היד (מכתף עד אמה).
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) וי
ימי הביניים
מריה הקדושה בתחתית הצלב)קתדרלת טורנה המשלבת אדריכלות רומנסקית עם אדריכלות גותית, מסגנונות הבנייה הבולטים בימי הביניים. ימי הביניים (בלטינית: Medium Aevum) היא תקופה במהלך ההיסטוריה האירופית שתחילתה עם סיום העת העתיקה וסופה עם הופעת הרנסאנס ותחילתה של העת החדשה.
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) וימי הביניים
יהושע בלאו
יהושע בלאו (22 בספטמבר 1919 – 20 באוקטובר 2020) היה בלשן ישראלי, פרופסור בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים, הנשיא השלישי של האקדמיה ללשון העברית, חבר חוץ של האקדמיה הבריטית, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חתן פרס רוטשילד, וחתן פרס ישראל לשנת תשמ"ה (1985).
לִרְאוֹת גזרה (דקדוק) ויהושע בלאו