תוכן עניינים
25 יחסים: ארמית, אלפבית ערבי, אלפבית פיניקי, אות, ערבית, ערבית מצרית, ערבית לבנטינית, עברית, עיצור מכתשי, סותם, קולי, עיצור מכתשי, חוכך שורק, קולי, עיצור שיני, חוכך, קולי, פונמה, שפות שמיות, ז, ד, דגש קל, דוד'ארז, כתב געז, ث, خ, د, ر, ض, ظ, غ.
ארמית
אֲרָמִית היא שפה שמית צפון מערבית, שמדוברת ברציפות מאז האלף הראשון לפני הספירה ועד ימינו.
לִרְאוֹת ذ וארמית
אלפבית ערבי
מילה "אלערביה" - (השפה) הערבית האלפבית הערבי הוא כתב שהתפתח מהאלפבית הארמי הנבטי ושימש במקור לכתיבת השפה הערבית, אך כיום משמש לכתיבת שפות רבות, בעיקר בשל השפעת האסלאם על תרבויות שונות.
לִרְאוֹת ذ ואלפבית ערבי
אלפבית פיניקי
מוזיאון ארצות המקרא האלפבית הפיניקי הוא האלפבית העברי-כנעני העתיק, התפתח מהאלפבית הפרוטו-כנעני, ועדויות ראשונות לו הן מסביבות שנת 1050 לפנה"ס.
לִרְאוֹת ذ ואלפבית פיניקי
אות
האות P מעוטרת, בספר תנ"ך בלטינית משנת 1407 אות היא סימן המייצג צליל בכתיבה בראשי תיבות (להבדיל משיטות כתב שבהן סימנים מיצגים הברות או מילים שלמות).
לִרְאוֹת ذ ואות
ערבית
ערבית (בערבית: اللغة العربية; תעתיק חופשי: א-לוּעַ'ה אל-עַרַבִּיַּה; תעתיק מדויק: אללע'ה אלערביה) היא שפה בענף הדרומי של השפות השמיות המערביות בתוך קבוצת השפות השמיות של משפחת השפות האפרו-אסיאתיות.
לִרְאוֹת ذ וערבית
ערבית מצרית
תפוצת הערבית המצרית ערבית מצרית (العَرَبى المَصرى, אֶל-עַרַבִּי אל-מַסְרִי; גם اللهجه المصريه, אֶל-לַהְגַה אל-מַסרֶיַּה) הוא הלהג הערבי המדובר בצפון עמק הנילוס, כלומר באזור בירת מצרים קהיר ומצפון לה - בדלתה של הנילוס, בעיר אלכסנדריה וסביבתה.
לִרְאוֹת ذ וערבית מצרית
ערבית לבנטינית
מפת ניבי הערבית הלבנטינית ערבית לבנטינית או שאמית היא קבוצה של ניבים ערביים המדוברים לרוחב 100 ק"מ באזור רצועת מישור החוף באגן המזרחי של הים התיכון שמכונה הלבנט, קרי בסוריה, לבנון, ישראל, יהודה ושומרון, ומערב ירדן.
לִרְאוֹת ذ וערבית לבנטינית
עברית
עִבְרִית היא שפה שמית, ממשפחת השפות האפרו-אסייתיות, הידועה כשפתם של היהודים ושל השומרונים.
לִרְאוֹת ذ ועברית
עיצור מכתשי, סותם, קולי
עיצור מכתשי, סותם, קולי הוא צליל עיצורי הנפוץ בשפות מדוברות רבות.
לִרְאוֹת ذ ועיצור מכתשי, סותם, קולי
עיצור מכתשי, חוכך שורק, קולי
עיצור מכתשי חוכך שורק קולי הוא צליל עיצורי הנפוץ בשפות מדוברות רבות.
לִרְאוֹת ذ ועיצור מכתשי, חוכך שורק, קולי
עיצור שיני, חוכך, קולי
עיצור שיני, חוכך, קולי הוא צליל עיצורי המצוי בחלק מהשפות המדוברות.
לִרְאוֹת ذ ועיצור שיני, חוכך, קולי
פונמה
בבלשנות, פוֹנֶמָה (לפי הצעת האקדמיה ללשון העברית: הֶגְיָן) היא יחידה תאורטית בסיסית של הגייה שעשויה להבדיל בשפה מסוימת בין מילים; כלומר, החלפה של פונמה אחת באחרת הופכת מילה אחת למילה שונה.
לִרְאוֹת ذ ופונמה
שפות שמיות
השפות השמיות הן ענף צפון-מזרחי במשפחת-העל האפרו-אסייאתית (כונתה בעבר "שמית-חמית").
לִרְאוֹת ذ ושפות שמיות
ז
ז' היא האות השביעית באלפבית העברי, שמה זי"ן (זַיִן) נגזר מכלי זין, וצורתה כשל חרב.
לִרְאוֹת ذ וז
ד
ד' (שם האות: דָּלֶת) היא האות הרביעית באלפבית העברי.
לִרְאוֹת ذ וד
דגש קל
בדקדוק עברי, דגש קל הוא סימן ניקוד בצורת נקודה במרכז האות, המסמן את ההבחנה בין שתי דרכי ההגייה של ההגאים באותיות: ב, ג, ד, כ, פ, ת (אותיות בג״ד כפ״ת).
לִרְאוֹת ذ ודגש קל
דוד'ארז
#הפניה אלפבית ערבי#אותיות ארז דוד' (ارز دوذ).
לִרְאוֹת ذ ודוד'ארז
כתב געז
כתב גְעֵז (מכונה גם: "כתב אתיופי", "כתב חבשי"; בגעז: ግዕዝ) הוא כתב אבוגידה המשמש כיום לכתיבת שפות אתיו-שמיות ולחלק מהשפות האומוטיות באתיופיה.
לִרְאוֹת ذ וכתב געז
ث
תַ'א/תַֿא (בערבית: ثَاء) היא האות הרביעית באלפבית הערבי.
לִרְאוֹת ذ וث
خ
ח'א (בערבית: خاء) היא האות השביעית באלפבית הערבי.
לִרְאוֹת ذ וخ
د
דאל (בערבית: دال) היא האות השמינית באלפבית הערבי.
לִרְאוֹת ذ וد
ر
האות רא (בערבית: راء) היא האות העשירית באלפבית הערבי.
לִרְאוֹת ذ וر
ض
האות ד֗אד (בערבית: ضاد) היא האות החמש-עשרה באלפבית הערבי.
לִרְאוֹת ذ וض
ظ
האות טַ'א (בערבית: ظاء) היא האות השבע-עשרה באלפבית הערבי.
לִרְאוֹת ذ וظ
غ
האות ע'ין (בערבית: غين; נכתבת לעיתים "גֿין" או "ר'ין") היא האות התשע-עשרה באלפבית הערבי.
לִרְאוֹת ذ וغ